'Halah
Daf 15a
הלכה: אוֹכְלִין עֲרַאי מִן הָעִיסָּה כול'. אָמַר רִבִּי חַגַּיי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עֲרַאי אֲבָל קֶבַע 15a אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַעֲרִים לְפוֹטְרָהּ מִן הַחַלָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אִי מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם שֶׁאֲפִילוּ שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מִקְרָצוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ מוּתָּר. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא [רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי זְעִירָה] בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אַף מָה שֶׁבְּלָגֵין לֹא נִטְבָּל מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָתִיד לְהַחֲזִירוֹ לְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ.
Traduction
R. Hagaï dit: il n’est question que d’une consommation passagère, mais c’est interdit pour une consommation fixe (78)Siffri sur la section Schelath, n° 110.; car on en mangerait beaucoup, puis agissant de ruse on arriverait à ce qu’il ne reste plus la quantité légalement soumise à la Halla (et elle serait évitée). Quant à cela, dit R. Yossé, on n’en peut rien conclure pour le repas fixe, qui est aussi permis sans se préoccuper de ladite crainte; comme il s’agit d’une pâte dont la préparation n’est pas achevée, en prendrait-on 2 ou 3 grandes miches, cela ne fait rien aussi longtemps que l’on peut remettre le reliquat au pétrin non achevé. C’est ainsi que R. Yossé a dit au nom de R. Zeira de la part de R. Eliézer (79)Cf. ci-dessus, (Maasserot 1, 6), et 4, 3, fin.: Même le liquide qui se trouve déjà réparti dans des lougs (mesures) n’est pas considéré comme soumis aux dîmes aussi longtemps que les travaux préparatoires ne sont pas achevés, parce qu’alors on a l’intention de remettre à la cave ce qui n’a pas été bu. Où a-t-il été dit qu’il n’est pas permis d’éviter la Halla?
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא שנו אלא עראי. דבאכילת עראי דוקא התירו אבל באכילת קבע אסור ואף ע''פ שעדיין לא נגמרה מלאכתו לחיוב חלה:
מפני שהוא מערים לפוטרה מן החלה. דילמא אתי לאיערומי ויאכל מעט מעט ממנה מקודם שתתגלגל כולה ונמצא פוטרה מן החלה:
אי מן הדא לית ש''מ כלום. כלומר דר' יוסי פליג על טעמא דר' חגיי דאי משום הטעם הזה נאסר אכילת קבע דאתי לאיערומי ולפוטרה מן החלה א''כ אף אני אומר לך שאם עושה הוא כך מותר הוא שהרי אפילו הוא נוטל ממנה מקודם לכשתיעשה עיסה שתים ושלש מקרצות חתיכות חתיכות ומחזיר את המותר להעיסה פטור הוא דמכיון שהוא עתיד להחזיר לדבר שלא נגמר מלאכתו מותר:
דאמר ר' יוסי וכו'. כלומר ר' יוסי לטעמיה דאמר לעיל בפ''ד דמעשרות בהלכה ו' גבי שותין על הגת וכו' דאם נוטל בלגין מן הגת אף מה שבלגין לא נטבל למעשר מפני שמחזיר את המותר לגת וה''ז מחזיר לדבר שלא נגמר מלאכתו וכל היכא דמותרו חוזר אינו נקבע למעשר וה''נ כן לענין שלא נקבע לחלה ומעתה היאך תאמר דאכילת קבע נאסר משום דשמא יבוא להערים הלא אם מחזיר את המותר אפי' אם היה נוטל חתיכות חתיכות ממנה היה מותר:
וְהָדָא אָֽמְרָה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ בְטָהֳרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל. הָא אִם הָיָה יָכוֹל לֹא בְדָא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת עִיסָּתוֹ קַבִּין.
Traduction
C’est lorsqu’on a dit plus haut (2, 3): ''Celui qui ne pourra pas pétrir sa pâte à l’état pur devra la diviser en mesures de la valeur d’un cab'', afin de l’éviter de cette façon; il faut donc croire que ce procédé est seulement autorisé lorsqu’il est impossible d’agir autrement, mais au cas contraire il n’est pas permis d’éviter la Halla en divisant la pâte par morceaux d’un cab.
Pnei Moshe non traduit
והדא אמרה וכו'. כלומר ואלא דכך הוא הדבר כדשמעי' מהאי מתני' דפרק דלעיל בהל''ב דקתני מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהר' יעשנ' קבין ואל יעשנ' בטומא' ודייקינן מפני שאינו יכול לעשותה בטהרה הוא שהתירו לו לעשות קב קב פחות מכשיעור הא אם היה יכול לעשותה בטהרה לא בדא התירו לו לעשות פחות פחות מכשיעור כדמסיים דהדא אמרה שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין קבין כדי לפוטרה מן החלה והשתא ש''מ דלא חיישינן לאיערומי מפני שאסור לעשות כן דאם היינו חוששין לכך נימא נמי לאסור אף מי שאינו יכול לעשותה בטהרה דילמא אתי למיעבד הכי אפי' אם הוא יכול לעשות בטהרה אלא ודאי לא תששו לכך דאכילת קבע שאסרו כאן טעמו משום דאע''פ שלא נגמרה מלאכתה לענין חיוב מ''מ מכיון שחם הוא קורא שם חלה מיד כשנותנת המים הויא חלה כדתנן בסיפא הלכך נאס' אכילת קבע מיד וה''ז דומה למעשרו' שעד שלא נגמר מלאכתן של הפירות הותר אכילת עראי אבל לא אכיל' קבע מכיון שכבר הגיעו לעונת המעשרו' כדתנן בפ''ק דמעשרו':
וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אַתְּ מְהַלֵּךְ בָּהֶן אַחַר הַטִּימְטוּם. עָשָׂה עִיסָּה מִן הַחִטִּים וּמִן הָאוֹרֶז אַחַר מִי אַתְּ מְהַלֵּךְ אַחַר הַגִּילְגּוּל אוֹ אַחַר הַטִּימְטוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה חַלָּה כְּמִין גַּבְלוּל. מִשֶּׁתְּגַלְגֵּל בַּחִיטִּים וּתְטַמְטֵם בַּשְׂעוֹרִים. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה גַּבְלוּלִין גַּבְלוּלִין. מָה וּפְלִיג. כָּאן לַהֲלָכָה. כָּאן לִדְבַר תּוֹרָה.
Traduction
– Pour les produits autres que le froment et l’orge (c.-à-d. l’épautre, l’épi de renard et le seigle), on se règle, paraît-il, d’après le battage manuel de la pâte. Lorsqu’il y a une pâte composée en même temps de froment et de riz, d’après quelle opération se réglera-t-on? D’après l’action de la rouler ou de la battre? (Point de réponse). R. Oshia dit: la Halla se prend par flans lorsqu’on roule finalement la pâte de froment, ou lorsque la pâte de farine d’orge est battue à la main. R. Eliézer dit au nom de R. Oshia: c’est lorsque la pâte devient friable. Est-ce à dire que R. Oshia conteste l’avis de la Mishna en indiquant une mesure antérieure au pétrissage? —Non, répondit-on; sa mesure est celle qui prescrivent les rabbins pour l’obligation de la Halla; tandis que la Mishna indique la mesure prescrite légalement.
Pnei Moshe non traduit
ושאר כל הדברים. אהא דקתני במתני' קאי דגלגול בחטים וטימטום בשעורי' מחייב בחלה וקאמר הש''ס דשאר כל הדברי' שמתחייבין בחלה כגון כוסמין ושיפון ושבולת שועל את מהלך בהן אחר הטימטום כמו בשל שעורים:
וגרסינן הכא הפיסקא דלקמן משתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים קודם להא דתני ר' הושעיה וכן יש כאן טעות דמוכח וכצ''ל אחר הפיסקא משתגלגל בחטים ותטמטם בשעורין עשה עיסה מן החטין ומן השעורי' אחר מי את מהלך ואורו הכתוב בספרים ט''ס הוא דאורז אינו מתחייב בחלה אלא על החטים והשעורים הוא דבעי הש''ס דאם עשה משתיהן אחר מי מהן אתה מהלך אם אחר החטים והגלגול מחייב בה או אחר השעורים וטמטום מחייב בה ולא איפשיטא הבעיא:
תני ר' הושעיה חלה כמין גבלול. חיוב חלה הוא אם העיסה עשויה כמין גבלול ומפרש לה ר' אליעזר משתעשה גבלולין גבלולין כמו גבנוניו' כלומר משיתערב הקמח יפה יפה ותעשה העיסה כמין גבנוניו' א''נ איפכא דר' הושעי' ס''ל דלא בעינן שיתערב כל הקמח כולו בהמים אלא משתעשה כמין גבנוניות בהמים:
מה ופליג. ושואל הש''ס מה דעתיה דר' הושעיה אם פליג הוא אמתני' ומהדר דלא פליג אלא כאן להלכה כאן לד''ת במתני' מן התורה קאמר דמשתגלגל חייבת בחלה ור' הושעיה להלכה מדבריהם קאמר דמשתעשה גבנוניות במים כבר חלה עליה חיוב חלה מדבריהם:
'Halah
Daf 15b
תַּנֵּי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה אוֹמֵר מִשֶּׁתֵּעָשֶׂה מִקְרָצוֹת מִקְרָצוֹת. מָה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן בַּתִירָה כִּתְרוּמַת גּוֹרֶן כֵּן תָּרִימוּ אוֹתָהּ. מָה תְרוּמַת גּוֹרֶן נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר אַף זוֹ נִיטֶּלֶת מִן הַגָּמוּר. מֵעַתָּה לִכְשֶּׁתֵּאָפֶה. רִבִּי מַתַּנְיָה לֹא הוּקְּשָׁה לְתְרוּמַת גּוֹרֶן אֶלָּא 15b לִמְלֶאכֶת הָעִירוּס בִּלְבַד.
Traduction
R. Juda b. Bethera dit: la Halla est due lorsque les morceaux deviennent très grands (lorsqu’on a fini de rouler la pâte). Sur quoi se fonde-t-il? Sur ce qu’il est dit (Nb 15, 19): comme l’oblation de la grange, ainsi vous la prélèverez; c.-à-d. de même que la grande oblation sacerdotale doit être prélevée sur les produits entièrement prêts, il en sera de même pour la pâte. S’il en est ainsi et que l’on exige l’achèvement, on devrait attendre que le pain soit cuit et mangeable? Non, répond R. Matnia, on compare à la mise en grange la seule action de pétrir (pas davantage).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא סוף פ''ק ר' יהודה בן בתירה אומר משתעשה מקרצות משיכול ליטול הימנה חתיכות חתיכות ואין זה אלא משנילושה העיסה וכדמפרש טעמא דכתיב בחלה כתרומת גורן כן תרימו אותה הקישה הכתוב לתרומה שאינה ניטלת אלא מדבר הגמור:
מעתה לכשתאפה. א''כ נימא דאינה ניטלת אלא לכשתאפה דזהו הגמר מלאכה בפת ומשני ר' מתנייה דלא הקישה לתרומה אלא לענין מלאכת העירוס בלבד דמלאכת העירוס צריך שתגמור שהרי ברישא דקרא עריסותיכם כתיבא:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חַלָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ חַלָּה. כְּלוּם אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֶלָּא לְשֶׁעָבַר שֶׁמָּא כַּתְּחִילָּה. וְהָכָא כַּתְּחִילָּה נָן קַייָמִין. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ יָֽרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Simon b. Lakish: la Mishna qui prescrit la halla dès que l’on a mis l’eau dans la farine, se conforme à l’avis de R. aqiba, puisqu’il dit plus loin (4, 4): lorsqu’on prélève la halla sur une pâte de la valeur d’un cab, elle est valable selon R. aqiba (quoique d’une mesure inférieure). Selon les autres sages, elle n’a pas ce caractère sacré (la mesure étant trop petite). Mais, fut-il objecté, cette assertion de R. aqiba ne s’applique qu’à un fait accompli, tandis que notre Mishna parle du principe, de ce qu’il y a à faire comme règle? En effet, R. Yona ou R. Hiya dit au nom de R. Simon b. Lakish que les rabbins ont cédé et se sont rangés à l’avis de R. aqiba, de sorte que c’est permis même en principe.
Pnei Moshe non traduit
דר''ע היא. אהא דקתני במתני' כיון שנותנת את המים וכו' קאי ומוקי לה כר''ע דתנן לקמן בפ''ד הנוטל חלה מן הקב וכו' והלכך הכא נמי אע''פ שעדיין לא נתערב כל הקמח של החמשת רבעים מגבהת היא חלתה דלא יהא אלא שנוטל חלה מן הקב דהויא חלה לר''ע:
כלום אמר ר''ע אלא לשעבר שמא בתחילה. בתמיה דהרי הכי מוקמינן לה לעיל בפ''ב סוף הלכה ג' דלא אמר ר''ע דהויא חלה אלא בדיעבד דהנוטל קתני והכא הא בלכתחלה אנן קיימין דקתני מגבהת חלתה:
ר' יונה וכו'. כלומר לא תימא דר''ל מוקי לה כר''ע אלא הכי הוא דקאמר ר''ל ירדו לה בשיטת ר''ע דחכמים ירדו בדינא דמתני' לומר כשיטתיה דר''ע דס''ל דבנוטל חלה מן הקב הויא חלה בדיעבד ואע''פ שאין כאן אלא קב אחד בלבד הלכך במתני' דיש כאן בין הכל שיעור חיוב חלה נוטלת חלה על הכל מיד כשהיא נותנת את המים:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא כֵּיוָן שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת אֶת הַמַּיִם זוֹ הִיא רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם. דְּתַנֵּי מַעֲשֵׂר טֵבֵל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחוּלִין אוֹסֵר כָּל שֶּׁהוּא אִם יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר מוֹצִיא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. וְאִם לָאו רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ וְיַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה. רִבִּי יַעֲקֹב גָּבוּלַייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה הֲלָכָה כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִמָּה שֶׁלִּימְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת הָדָא אָֽמְרָה אִין הֲלָכָה כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. מָה לִימְּדוּ אֶת הַכֹּהֲנוֹת הֲרֵי זֶה חַלָּה עַל הָעִיסָּה הַזֹּאת וְעַל שְׂאוֹר הַמִּתְעָרֵב בָּהּ וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּייֵר בָּהּ וְעַל הַקֶּרֶץ שֶׁנִּיתָּן תַּחְתֶּיהָ לִכְשֶׁתַּעֲלֶה כוּלָּהּ גּוּשׁ אֶחָד הוּקְדָּשׁ זֶה שֶׁבְּיָדִי לְשֵׁם חַלָּה חוּץ מִן הַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְאָמַר הוּא וְהַטָּמֵא שֶׁבָּהּ. וְיַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל קַפּוֹדָקִּיָּא וְחַד מִן רַבָּנִין חַד אָמַר כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְדֵי לְהַעֲלוֹת. וְכָאן שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת מִכֵּיוָן שֶׁהוּא זָקוּק לְהַעֲלוֹת כְּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַרְנָסָה מִמָּקוֹם אַחֵר.
Traduction
Selon R. Yohanan, l’avis de notre Mishna est conforme à tous (même aux autres sages dont l’avis est cité plus loin), car l’action de mettre l’eau dans la farine est bien déterminée par l’expression biblique ''commencement (80)Littéralement, prémice, mot détourné ici de son vrai sens. de la pâte'', ou 1er acte de cette confection. Ainsi, il a été enseigné (81)Tossefta sur Terumot 5.: lorsque les produits encore soumis aux dîmes ont été mêlés avec du profane libéré (82)''On ne peut pas prendre la dîme du mélange même, de crainte que la partie prélevée soit du profane libéré; ce qui ne peut pas libérer le reste.'', la moindre parcelle en est interdite; si l’on a ailleurs de quoi se nourrir, on s’en servira mentalement pour prélever du moins l’oblation de la dîme dans une mesure proportionnelle au dû sur la partie du mélange non libéré; si l’on n’a rien ailleurs, on devra, selon R. Eliézer b. Arakh, désigner nominalement dans ce mélange une petite part proportionnelle pour l’oblation de la dîme, qui, se trouvant au milieu de plus de 101 parts équivalentes, est annulée par l’ensemble. R. Jacob Gebulia dit au nom de R. Hanina que cet avis de R. Eliézer b. Arakh doit servir de règle. Au contraire, dit R. Yohanan, on peut prouver qu’il ne sert pas de règle, de ce qu’il est d’usage parmi les femmes des cohanim de prélever elles-mêmes la halla sur les pâtes, afin d’éviter tout contact impur; or, en opérant, elles ont l’habitude de s’exprimer ainsi: cette halla est considérée comme prise sur cette pâte, sur la levure qui y est jointe, sur la farine qui y resterait, sur le grand morceau qui se trouvera au-dessous, lorsque la pâte fera une seule passe; que cette parcelle dans ma main soit consacrée à titre de halla, hormis ce qu’il y aurait d’impur. Pourquoi ne dit-elle pas qu’elle y comprend la partie impure, laquelle disparaissant dans 101 parts équivalentes serait absorbée par la halla (comme cela a lieu en ce cas pour l’oblation), le tout serait tenu pour de la halla pure? Donc, l’annulation n’ayant pas eu lieu pendant la non-libération, il n’y a plus d’absorption (selon l’avis des autres sages). R. Yona dit que R. Samuel de Cappadoce et un autre rabbin expriment deux avis différents sur ce point: l’un dit que, plus haut où l’impureté est englobée (selon R. Eliézer), il s’agit du cas où il y a de quoi prélever la halla (l’annulant par le nombre), tandis qu’ici où elle est exclue, il est question d’une proportion moindre qui ne l’englobe pas. L’autre dit: Puisque l’annulation n’est pas forcée (83)Si même on sait qu'il y a assez de halla pour annuler l'impure, elle est permise à tous., c’est comme si le propriétaire avait de quoi se nourrir ailleurs (auquel cas il faut un prélèvement proportionné).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוחנן ד''ה היא. הכא דלא שייכא להפלוגתא דר''ע ורבנן כלל משום דכיון שהיא נותנת את המים לעשות העיסה זו היא. ראשית עריסותיכם דקרא שכשנוטל החלה מתחילת דבר הנילוש מקיים הוא ראשית עריסותיכם תרימו ופוטר כל הקמח שבעריבה:
דתני וכו'. לאו אדלעיל קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא כלומר והא דתני בתוספתא דתרומות בפ''ה ומייתי להא דלעיל בפ''ז דדמאי בהלכה ז' קשיא מהא דהכא על ר''א בן ערך דהתם כדלקמן:
מעשר טבל. מעשר שהוא טבול לתרומת מעשר שבו שלא הופרש ממנו ונתערב בחטין ואוסר בכל שהוא כדין טבל. אם יש לו פרנסה ממקום אחר. שיש לו ממה להפריש על הטבל הזה ממקום אחר מוציא עליו לפי חשבון הטבל שנתערב:
יקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה באחד ומאה. כלומר אם נתערב במאה חולין קורא הוא שם לתרומת מעשר שבו ויעלה אותו באחד ומאה וס''ל לר''א בן ערך דאינו מפריש מן החולין כלום וכדפרישנא התם:
ממה שלימדו. חכמים את הכהנות העוסקות בבצק ומפרישין חלה ומשום שהכהנות רגילות לעשות בטהרה לימדו אותן כדלקמיה ומזה שמעינן דאין הלכה כר''א בן ערך דקאמר התרומת מעשר שבטבל עולה באחד ומאה ומפרש מה למדו אותן:
ה''ז חלה. שיאמרו על החלה שמפרישין ה''ז חלה על העיסה וכו' כדפרישית במתני':
חוץ מן הטמא שבה. כלומר ה''ז מועיל על הכל חוץ אם נתערב בה איזה טומאה וטומאת למקצת ממנה לא תחול שם חלה זו עליה שא''כ ניטלת היא מן הטהור על הטמא ולחכמים דסוף פרק דלעיל אסור:
ואומר וכו'. השתא מסיק דש''מ מכאן דאין הלכה כר''א בן ערך דאל''כ ויאמר הוא והטמא שבה ויעלה באחד ומאה דהא הכא בטבול לחלה עסקינן ואמאי לא מהני להטמא שבה דכמו דס''ל לר''א בן ערך דטבל שנתערב יעלה התרומת מעשר שבו באחד ומאה ה''נ יקרא שם גם על הטמא שבה ויעלה בא' ומאה וקאמר ר' יונה וכו' דמהכא ליכא למישמע מידי:
וחד מן רבנין חד אמר. כלומר וחד מן רבנין לא אמר זה בשם ר' שמואל קפודקיא אלא סתם חד אמר דכאן בהא דר''א בן ערך מיירו בשיש בו כדי לעלות בא' ומאה וכאן בהא דאמרי' חוץ מן הטמא שבה בשאין בה כדי להעלות בא' ומאה:
מכיון שהוא זקוק לעלות וכו'. סיומא דמילתא הוא וכלומר דמשום הכי נמי קאמר ר''א בן ערך התם דמהני בקורא שם לתרומת מעשר ועולה הוא דמכיון שהוא זקוק לעלות שהרי כבר שם תרומת מעשר יש בהטבל א''כ הוי כמי שיש לו פרנסה ממקום אחר להפריש על הטבל שנתערב ולפיכך מעלהו להתרומת מעשר באחד ומאה שיש כאן וה''ז לתרומת מעשר ואינו מפסיד כלום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source